הקמין בעת העתיקה
נהוג לחשוב על הקמין ההיסטורי כאמצעי חימום אשר שימש את יושבי המערות בחורפים הקרים של התקופה הקדומה. הקמין נחשב להתחלה של החימום הפנימי ולתפנית של ממש מן המדורה שבטית המוכרת. על פי עדויות ארכאולוגיות, נחפרו הקמינים הראשונים בסמיכות לפתח היציאה של המערה, בכדי לאפשר יציאה של עשן וסירקולציה של אוויר.
הקמין בימי הביניים
הארובה, שאינה חלק אינטגרלי מכל קמין מודרני, הומצאה רק במאה ה – 12 והשפיעה באופן ישיר על התפתחות הקמין. בעזרת הארובה, ניתן היה לסלק את שאריות הפחמן הדו חמצני ולמקם את הקמין בחלל המגורים הראשי. יחד עם זאת, כדאי לזכור שרק מעטים נהנו מהחום שאותו מספק כל קמין באותה התקופה. העלויות הגבוהות של חומרי הבעירה, עמדו לרועץ עבור המעמדות הנמוכים.
תחילתו של הקמין המודרני
ניתן לומר שהשינוי הגדול בעיצוב ובתפקוד של הקמין קרה רק במאה ה – 18. עם השימוש הגובר בברזל והעלייה ביכולות הנפחות, יוצר קמין הברזל הראשון. קמין זה היה שונה לחלוטין מכל קמין עץ מוכר וסיפק פלטפורמה לבעירה איכותית יותר. גם ברמה העיצובית ניתן לומר שמדובר בשינוי של ממש, כאשר לראשונה היה הקמין חלק נפרד מתשתית המבנה.
השינויים העיצוביים של המאה ה – 19
קמין דקורטיבי הינו פונקציה שהתפתחה רק לקראת סופה של המאה ה – 19 והושפעה משתי תנועות מרכזיות. התנועה האסתטית ותנועת האומנות והמלאכה, החדירו את האבן הטבעית ואת הגימורים המעוצבים לתוך הקמין. בתקופה זו החל הקמין הדקורטיבי להיות סמל סטטוס ואפיין את העלייה של המעמדות החדשים באירופה.
קמין הברזל והזכוכית של המאה העשרים
הקמין של המאה עשרים התאפיין במראה עוצמתי אשר השתלב עם החללים הגדולים של העת החדשה. השאיפה להגיע להגנה מקסימלית ולעיצוב מרהיב, הוביל לשימוש בחומרים חדשים ולעיצובים שונים. הוספה של גריל ברזל וזכוכית עמידה לאש, שינו את המראה של הקמין המודרני והפכו אותו לאלמנט עיצובי של ממש.
לסיכום, ניתן לראות כיצד הקמין עבר מאלמנט פונקציונלי לתוספת עיצובית.
ההתפתחויות הטכנולוגיות של מאות השנים האחרונות והשילוב של מגוון חומרים מתקדמים, הפכו את הקמינים לחלק אינטגרלי מעיצוב הבית בעת החדשה.
